"דלתות חדשות התחילו להיפתח בפניי, דלתות של התחדשות ואהבה"

"יוסי אהוב, יוסי יקר, יוסי קסום ומופלא.

בתחילת דרכינו הייתי שבר כלי, הייתי אבודה. אני ובן זוגי ביטלנו חתונה חודש לפני שהיינו אמורים להתחתן. הייתי אדם כעוס וממורמר כשעצבים לא ברורים חבויים בתוך גופי. בתהליך שלנו לאט לאט, בדרכך הנסתרת לימדת אותי על עצמי.

בשיחתנו הראשונה לא הבנתי מי אתה ומה אתה. יותר מזה...לא הבנתי מה אתה רוצה ממני. המשפט שאמרת לי "את אדם בלי רגש ובלי רגשות" גרם לי לרצות לנתק לך את הטלפון בפרצוף.

סיימתי את השיחה אתך מהר מאוד, אבל המשפט שלך לא הרפה ממני והמשיך להדהד ולהשתלט על כל תא ותא אצלי בגוף ובנשמה. לא הצלחתי לעצור את עצמי וחזרתי אלייך אחרי יומיים. באותו רגע התחיל תהליך הגאולה שלי עם עצמי.

היום אני במקום שונה כל כך. היום אני מאושרת, משוחררת, אמיתית ומרגישה הכל בעוצמות גבוהות. היום אני ובן זוגי הקמנו משפחה ויש לנו את נועם הקטן, אוצר קסום שממלא את הבית באור ואהבה וכל זאת בזכותך.

היום, במכתב הזה אני זוכה להגיד לך תודה, תודה על שגאלת אותי מעצמי ועזרת לי בשקדנות, סבלנות, אהבה וסמכותיות לגלות את עצמי שוב ולהבין איך לקרוא את רמזי הבריאה. למדתי להיות קשובה לעצמי ולסימנים הקטנים שבורא עולם והטבע שולחים לי.

לכל מי שקורא את המכתב ושואל את עצמו "מה יוסי עשה?" אני יכולה לענות שהתשובה היא לא ממש ברורה אבל יוסי מרגיש ושומע את נבחי הנפש עוד לפני שאנחנו מבינים מה אנחנו מרגישים.

יוסי רואה את הדברים הנסתרים... נמצא בעולמות הגבוהים...

היו לי כמה וכמה קטעים הזויים, אבל פה במכתב אני אפרט רק אחד - הקטע עם הטבעת: ישבנו בספסל הקבוע שלנו ודיברנו על הקשיים שלי שלא מצליחים להרפות ממני וחוזרים אליי כל פעם בסיטואציה שונה או יותר נכון "בתפאורה" שונה בחיים. פתאום הסתכלת לי על הטבעת ושאלת בפנים רציניות מאיפה היא.

את הטבעת אמא שלי נתנה לי, מסתבר שהיא בחרה אותה ואבא שלי קנה לה אותה לפני שנים. טבעת יפהפיה מזהב וזהב לבן. אבל מאיפה הטבעת. מאיזה עיר? איזה חנות? התעקשת לדעת והתשובה עדיין לא נמצאה.

לשני ההורים שלי אין מושג איפה הם היו ומאיפה הם קנו את הטבעת - שזה הזוי כי לאבא שלי יש זיכרון מעולה! הייתי בשוק מוחלט!

ביקשת ממני להוריד את הטבעת, לעטוף אותה ולשים בקופסא סגורה מחוץ לבית. אמרת שעכשיו דברים יתחילו להשתנות. כמובן שעשיתי זאת, ומאז התחילו להיפתח בחיי דלתות חדשות, דלתות של התחדשות ואהבה. פתאום דברים החלו להשתחרר ולהתנקות.

מאז התחלתי להרגיש את עצמי. תחילה הרגשתי בתוכי את שירה הצעירה, שירה הפגועה, המפוחדת, קצת חסרת ביטחון...ודרך ההתחברות לילדה הקטנה שבי התחלתי להבין את הכעסים החבויים בי.

יד ביד הלכת איתי. לימדת אותי לסלוח לעצמי על הכל. כיוונת אותי לאהוב את המקומות השפלים שבי, עזרת לי לחבק את עצמי בדיוק ברגשות הקשים שצפים בי.

התהליך לא היה פשוט אך היה מבורך.

התהליך אילץ אותי לגעת בפחדים ולהתמודד עם רגשות חדשים ודרך ההתמודדויות החלו לקרות ניסים.

אתה היית לי תמרור דרך. מצד אחד דוגרי ואמיתי ומצד שני לא נותן ליפול אף פעם, תמיד נוכח במסירות נדירה. תמיד משרה תחושה של ביטחון ושלווה.

מאז ועד היום לא נפרדו דרכינו.

עד היום ברגעים בהם אני נמצאת בצומת דרכים עם עצמי אני מתייעצת אתך. מדברת אתך כחבר, כאח, כמורה דרך.

אז תודה לך איש יקר ואהוב, תודה לך תמרור דרך שלי. תודה על התהליך ותודה על הגאולה.

מעריכה ואוהבת אותך אותך מאוד מאוד.